מחזה: תעביר את זה הלאה
מחזאי: קתרין ריאן הייד
דמות: איש
מה הסיפור של נשים כמוך? זה משהו שאתן מספרות לעצמכן? "זה בסדר שהוא הרביץ לי."
נכון, הוא מעולם לא נגע בטרוור, רק בך. הוא הוציא את זה רק עלייך. זה הרבה יותר טוב. אלוהים!
"טרוור בסדר". טרוור נעל את עצמו באמבטיה, לא יכול היה לנשום, והתפלל שזה ייפסק. את יודעת מה טרוור עבר?! איך את יודעת? איך את יודעת שבפעם הבאה, כשיגמור איתך, לא יעבור אליו?
אני יודע על מה אני מדבר. אבא שלי ירד על הברכיים והתחנן בפני אימא שלי. ואימא שלי תמיד קיבלה אותו חזרה. אף פעם לא הבנתי את זה. היא הייתה מסתירה את החבלות והחתכים, ומקבלת אותו חזרה. כי הוא התחנן ובכה. תשאלי אותי מה קרה אחרי שהוא חזר.
רצית לדעת מה קרה לי, לא? עכשיו תשאלי אותי –" הוא פגע בך?" תשאלי. תשאלי!
אז לא, הוא לא ממש פגע בי, לא לאורך זמן לפחות. כשהגעתי לגיל 13, נעלמתי, ברחתי.
אבל כל הזמן התגעגעתי אליה, והייתי חייב לחזור לראות אותה. ויום אחד חזרתי. תשאלי מה קרה. "מה קרה ביום שחזרת, יוג'ין?" תשאלי.
הוא היה שם, שיכור כרגיל. אלא שהפעם זה כבר לא היה אותו דבר. הייתי בן 16 וכבר לא פחדתי ממנו. וכשהסתכלתי לו בעיניים… ואמרתי לו שאם הוא אי-פעם ייגע בה שוב, אני ארצח אותו. באותו רגע הוא ידע, הוא ידע שהוא לא יהיה קיים בשבילי יותר.
אז אני עומד מול הבית, אני צועק לה שתצא, אומר לה שהיא לא חייבת לסבול את זה יותר.
עכשיו היא יכולה לבוא איתי. ואז, אני לא מוכן, אני לא רואה את זה בא, הוא חובט לי בראש עם קרש עבה, ואני מתחיל לדמם. הוא גורר אותי מאחורי הבית, ואז נעלם.
דקה, חמש דקות, אני לא יודע. ואז הוא חוזר והוא מרטיב אותי, ואני לא מבין. אני לא מבין למה יש למים ריח כזה מגעיל. אני לא מבין. ואז אני רואה את זה. אני רואה אותו.. אני רואה.. מיכל דלק. מיכל הדלק האדום מהטנדר שלו. והוא שולח אליי מבט אחד אחרון.. ומדליק גפרור. והדבר האחרון שאני זוכר.. ושאני אף פעם לא אשכח אותו.. הוא המבט בעיניים שלו. העיניים, כי הן הביעו… סיפוק.. אדיר.
אל תגידי לי כמה את מצטערת עליי!
תגידי לי מה תעשי כדי למנוע את זה מטרוור.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
