סרט: שורו
תסריט: שבי גביזון, יונתן ארוך, יוחנן רביב
דמות: מרדכי

מאז שהיא נהייתה ארכיטקטית, כל חג הפך אצלה למסיבה. פורים, מתחפשים. נעמדה באמצע הבית, הפתעה. רצה לחדר, הביאה שמלת משי פרחונית, שמלה של אמא שלה. מאושרת. אמרתי לה, תקווה, אני את השמלה הזאת לא לובש. בכתה. בכתה כמו ילדה. אתם מתארים לעצמכם אותי עם שמלת משי פרחונית, שני עגילים על האוזניים, ואודם על השפתיים?! חזרנו מהמסיבה, אומרת לי בוא אליי. אמרתי לה, תקווה, שנייה אני אוריד את השמלה הזאת ממני. אומרת לי בוא אליי! אמרתי לה, תקווה, אני עם השמלה הזאת לא נכנס למיטה. אומרת לי בוא אליי. תקווה די. בכתה. אמרה שאני פרימיטיבי. אני פרימיטיבי? נכנסנו למיטה. באותו לילה היא אהבה אותי כמו שהיא לא אהבה אותי בחיים שלה. קפצה, צעקה, בכתה, נרדמה. הלכתי אני, 4 בבוקר, למטבח. בכיתי. אני יושב 4 בבוקר במטבח עם שמלת משי פרחונית ובוכה. אמתי לה, תקווה, בואי נרד מהשמלה הזאת, זה הורס אותי. אמרה לי, מרדכי, זה לא משנה. זה לא משנה. אתה אישה! אישה! עד כאן. נמאס לי מהשמלה הזאת ונמאס לי ממנה. (היא קוראת לו) מרדכי…. אני בא! (היא)- איפה את? (הוא)-אני באה אני באה (היא)- בואי אליי (הוא)- אני באה!!!

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן