מתוך: רוחות
מחזאי: הנריק איבסן
דמות: אוסוולד
את אמא , את אישה חזקה , את מוכרחה להקשיב לי בקור רוח מוחלט עד הסוף. את לא תצעקי אמא שומעת ? את מבטיחה לי? אנו נשאר במקומנו ונדבר על זה לגמרי בשקט.
טוב את מוכרחה להבין ,שמצב העייפות המתמדת וחוסר היכולת לחשוב על העבודה – שכל אלא אינם המחלה עצמה … המחלה שעברה אליי בירושה שוכנת כאן.
לא לצעוק אני לא יכול לסבול את זה , כן היא אורבת כאן וממתינה והיא עלולה להתפרץ בכל יום וכל רגע.
בפריז היה לי התקף אחד, הוא חלף די מהר , אבל כשנודע לי באיזה מצב הייתי נתון , נפל עליי פחד כה פראי וכה מטריף עד שנסעתי הביתה בשיא המהירות האפשרית.
הפחד הזה מבחיל במידה שאין לתאר , הלוואי שזאת הייתי מחלה חשוכת מרפא כי מן המוות אינני פוחד , אבל העניין הזה כלכך מבחיל , להפוך שוב לתינוק חסר ישע שיצטרכו להאכיל אותי .. אוה , אני אפילו לא מסוגל לחשוב על זה !
אני לא יכול לשאת את המחשבה על זה , שאולי אהיה מותל כך שנים על גבי שנים ואהפוך במשך הזמן לזקן ואפור . גם את עשויה אולי למות לפניי בסופו של דבר , כי זה לא חייב להסתיים במוות מידי , כך אמר הרופא. הוא קרה לזה מעין התרככות במוח או משהו דומה, הביטוי.הזה מצלצל כלכך יפה , לטעמי הוא מתיד מזכיר לי ווילונות של משי בצבע דודבן משהו עדין ונעים לליטוף .
לאחר שהחלמתי בפאריס מן ההתקף , אמר לי הרופא שכאשר ההתקף יחזור והוא יחזור כבר לא תהיה יותר שום תקווה .
אמא את רואה את זה? אבקת מופרפיום , הצלחתי להסיג 12 גלולות.
את חייבת להתגבר על זה , אין לך ברירה את חייבת לעשות איתי את החסד הזה אמא ! מי כמוך מתאים לזה ? את נתת לי חיים שלא ביקשתי אותם ממך , אני לא רוצה בהם יותר .. כחי אותם בחזרה .
אל תעזבי אותי לאן את רוצה ללכת? את לא יוצאת החוצה ואיש לא נכנס פנימה .. יש בך אהבת אם אליי -את שמסוגלת לראות אותי מתייסר בפחד הזה שאינו ניצן לתיאור .
אמא תני לי את השמש .. השמש .. השמש .
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.
