מחזה: רד
מחזאי:ג'ון לוגן
דמות: קו
(קן מביט בתמונה שמולו) אתה רוצה שאני אענה לך?! זה…בסיס טוב,שכבת בסיס טובה.נחמדה ושווה. באמת אכפת לך מה אני חושב?
זה מוזר..אני נזכר במשהו..ה..ממ, הצבע..הוא..לא משנה…
דם יבש..כן זה בדיוק הצבע.שהדם מתייבש הוא נהיה כהה יותר.אבל אני לא רוצה לדבר על זה.באמת שאני לא זוכר יותר מידי.
התעוררתי והדבר הראשון שראיתי היה שלג מחוץ לחלון.שמחתי שיורד שלג בגלל שהיה שבת והייתי יכול ללכת לגלוש.אבא שלי יוכל לקחת אותי לגלוש עם המזחלת,אותי ואת אחותי.
אבל..לא הרחתי כלום.זה היה משונה.בדרך כלל אמא שלי כבר הייתה עירה,מכינה ארוחת בוקר.
היה ממש שקט.נעלתי את נעלי הבית אלו שנראות כמו נעלי מוקסין.
אני יוצא מהחדר והולך לאורך הפרוזדור..עכשיו מאוד שקט…וקר.יש איזה חלון פתוח איפה שהוא…
ואז אני רואה את אחותי,היא פשוט עומדת בפרוזדור, בוהה לתוך החדר של ההורים שלי.
הדלת פתוחה.אחותי…היא עומדת בשלולית של שתן.רק בוהה.העיניים שלה…הלכתי לדלת והסתכלתי פנימה הדבר הראשון שראיתי היה שלג.מחוץ לחלון,כל כך הרבה שלג..אולי אני עוד אלך לגלוש.
ואז..את הדם.המיטות היו מוכתמות בזה.והקיר.הם על המיטה…זה היה סכין… מסתבר שזה היה סכין, גיליתי את זה רק אחר כך.
פורצים לפי מה שהבנתי.לפחות שניים…עכשיו אני לא יודע מה לעשות,אני רק רואה …אני…לא רוצה שאחותי תראה יותר.אחותי הקטנה …הסתובבתי דחפתי אותה לצד וסגרתי את הדלת.
הידית של הדלת … עם דם … זה אדום .
אחרי זה פשוט הלכנו לשכנים.הם התקשרו למשטרה.המדינה לקחה אותנו. משפחות מאמצות.האמת שאנשים היו נחמדים.שמרו אותנו ביחד. אבל הם העבירו אותנו הרבה. היינו "חסרי שורשים"– לא שייכים…כאלה שאין להם מקום.
אני מצייר תמונות שלהם לפעמים.איך אני מדמיין אותם נראים. נורמאליים.
אנחנו צריכים קפה.אכפת לך אם אני אצא ?
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
