מחזה: מי תהום
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: אלברט
אולי נדמה לך שאתה בחוץ רק שאנחנו עכשיו לא בעניין של "נדמה"… מישהו שם יד על המכה שלי ואני חותך אותו שזה לא אברם! בטח, את השרמוטה שלו לקחתי ממנו אז התחיל לעשות לי שרירים. חארות, אתם שניכם, חארות קטנות! למה שאתם הייתם ילדים קטנים, איש גדול אני הייתי בשבילכם, נכון? את כל החיים אתם שמתם בבירה, בבוץ בחול… כמו שאני פעם, מתי שהייתי ילד, שם את כל הנשמה שלי בתוך המכונות בבית חרושת בשביל כסף כמו של ילדים. אפילו בשביל זונה ללילה, זה לא הספיק! רק שאני אחר כך נעשיתי מלך פה. אתם עוד הייתם עם החרא של הבית חרושת ולי כבר היה הכסף, וסיגריות אמריקאיות, ובגדים צרפתים ככה כמו שלאף אחד עוד לא היה. זה אתם אהבתם, אה? וואלה, אם אני הייתי רוצה הייתם עומדים לי בשורה כל הילדים פה ומוצצים לי בשביל שיהיה לכם לכרטיס קולנוע. רק שאני, אני נתתי בחינם, כסף קטן בשביל כל אחד בתור שלו, ואם אני הירחתי חרמנות של מישהו באוויר, וואלה אני, בכסף שלי, עשיתי את הספר הראשון שלו! תפסתי את הזונה, זיינתי לכם אותה כדיי שלכם היא כבר תהיה חמה. סתכל עליי, סתכל עליי! אתה יכול לשכוח בן אדם, אפילו את אבא שלך, אבל אתה לא שוכח את הזיון הראשון שלך! לך מכאן, לא צריך אותך. בוא לפה. רק תיזכור שאתה בפנים. עד הנשמה שלך אתה בפנים! יאלה עוף, עוף. כבי כבר ת'אור יבת זונה, כבר ת'אור.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
