מחזה: מותו של סוכן
מחזאי: ארתור מילר
דמות: ביף

(על הבמה שולחן ערוך וביף אוכל בחוסר תיאבון..)
הבנתי משהו בקשר לעצמי..ואני מנסה להסביר לך אותו כבר כמה זמן,אבל אני חושב שאני פשוט לא מספיק פיקח בשביל להסביר לך ככה,שתבין..אתה אף פעם לא תראה אותי כמו שאני באמת,אז בשביל מה אני צריך לנסות? בשביל מה להתווכח? בוא תגיד לי מה בדיוק אתה רוצה ממני ונגמור עניין. מספיק עם השטויות האלו של אבא ובן,שנינו יודעים את האמת..אבל פשוט אף פעם לא דיברנו אמת בבית הזה,אפילו לא לעשר דקות! אז עכשיו אתה הולך לשמוע את האמת, אבל האמת היא שאף פעם לא הגעתי לכלום,כי פשוט ניפחת לי את השכל באוויר חם,עד שלא יכולתי לסבול ולקבל פקודות ממישהו!בטח לא ממך!
אתה יודע אני ברחתי היום במדרגות,אחת עשרה קומות עם עט נובע ביד שלי,ופתאום עצרתי..עצרתי באמצע בניין המשרדים הזה,וראיתי… ראיתי מה אני אוהב בעולם הזה,העבודה,האוכל הפנאי לשבת לעשן.. אני פשוט עמדתי ואמרתי לעצמי:"למה אני מנסה להיות מה שאני לא רוצה להיות? מה אני עושה בתוך משרד,מתבזה, עושה צחוק מעצמי, בזמן שכל מה שאני רוצה הוא שם ,בחוץ.. מחכה לי ברגע שבו אני אגיד:"אני יודע מי אני". אני יודע מי אני..
למה אני לא יכול להגיד את זה אבא?..למה?..תסביר לי ..אני לא כוכב או מנהיג,וגם אתה לא! אני לא מביא יותר הבייתה גביעים או מדאליות, ואתה תפסיק לחכות שאני אביא אותם כי זה לא יקרה!
אני תפסתי איזה שקר מגוחך היו כל החים שלי! אנחנו דיברנו מתוך חלום במשך יותר מ15 שנה! אז בוא לא נעמיד פנים שהכל בסדר,כי הכל לא בסדר…
דיי…תשחרר אותי אבא. תן לי ללכת..בבקשה תשחרר אותי ותן לי ללכת..אני אפס בסדר?..הנה אני אפס אבא,וזה כבר לא בשביל דווקא.. זה פשוט מה שאני.. זה הכל..
(לאמא שלו) אל תבכי אמא.. הנה אני יורד לכם מהנשמה..תוכלו שוב לנשום לרווחה כמו שתמיד רצית,בסדר? …
אם אנשים שואלים איפה אני ומה אני עושה ,אתם פשוט לא יודעים..ולא איכפת לכם..
אתה לא אומר לי בהצלחה בוס?..

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן