מחזה: מה אכפת לציפור (נרות שבת)
מחזאי: חנוך לוין
דמות: איש

בזמן האחרון השד יודע, תוקפים אותי מן כיסופים כאלה. געגועים לבית אבא שהיה ואיננו עוד.
כשאני עוברת ליד בית כנסת נעשה לי פתאום חם בבטן, ורך. ואפילו דמעונת מתוקה חמצמצה בקצה העין. ואני גם מתחילה לשאול את עצמי כל מני שאלות, כמו….מי ברא את העולם ואיך נברא ומה קורה לנשמה לאחר המוות ומותר האדם מן הבהמה והגורל היהודי. כל השאלות האלה שלמדע אין אף פעם תשובות עליהן, רק שאלות שאלות שאלות שאלות. לשאול הם יודעים הסקרנים הקטנים. החטטנים, נברנים, קנטרנים, פקפקנים וספקנים, הססנים, שמאלנים, אמנים, חריינים, זונות, הומואים, פדרסטים, סיסים, פרסים, ערבים, חזירים, מניאקים, חריאתים, חארות, ג'ורות, ערסים, פרסים, סיסים, אשפיסטים, פאשיסטים, קומוניסטים, סיפי ליסטים, מזוכיסטים, ניהיליסטים, זובי נוד פישא קקה. קאקאקאקאקאקאקא!!
ואני. מה אני? יהודיה פשוטה וחמה. רוצה אחת ולתמיד מענה לספקות המנקרים בי. רוצה קצת סדר בעולם, נקיון, טוהר, הכי חשוב – הטוהר. טהרת המשפחה, זיווג יהודי טהור. אתה מסתכל בה בביישנות, היא משפילה את עפעפיה ומסמיקה, אתה פותח בביישנות את חגורת מכנסייך. היא מסירה בעדינות יהודית את החזייה שלה, מחליקה ביד ענוגה על שדייה הטהורים. כשהשביס עדיין לראשה היא משתרעת על המיטה הנקייה, מכניסה אצבע לפי ערוותה הכשרה ומדגדגת קצת. אתה מעיף מבט אלכסוני ומסמיק, גם האבר שלך מסמיקה, מתחיל להתנועע לפנים כמו יהודי אדוק בתפילת שמונה עשרה. אוירה של בית אבא, יהודי כל כך. האבר שלך המלא, הגאה, עם הכיפה היהודית על הראש, מתחיל לטפטף נוזל יהודי שקוף וטהור, גם האישה כבר מטפטפת רוטב נפלא, חמים, כמו רוטב הדגים הממולאים של אמא בערב שבת. אתה אומר ברכה והיא עונה אמן, ואז אתה קופץ עליה, הופך אותה, מכניס לה שטרונגול וקורע את הכוס של האמא של האמא שלה קאקאקאקאקא!!!
כן, ילדים טהורים. צניעות. אהבת ארץ ישראל. זיו השכינה. שבת.נרות שבת. אה, התמונה הזאת הצובטת את הלב: כל המשפחה סביב השולחן, נרות שבת דולקים. בחצר אחמד – אנחנו קוראים לו – אחמד! הוא נכנס. "שבת שלום אחמד. בוא תתקרב, ראית פעם נרות שבת?" שניים לופתים אותו מאחורה, אחד מושך את היד שלו קדימה, שם אצבע אחת שלו מעל להבת הנר. ריח בשר חרוך, האצבע משחירה, אחמד מזמר זמירות שבת, כולנו מצטרפים: לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה, את שבת המלכה קאקאקאקאקא!!!
כן, אלו הכיסופים לטוהר התוקפים אותי בזמן האחרון.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן