סרט: מגנוליה
תסריטאי: פול תומאס אנדרסון
דמות: פרנק

תנו כבוד לזין, ותאלפו את הכוס! כן, לאלף, ביד חזקה! עם הכלים שאני אתן לכם, ובעבודה קשה, תלמדו להגיד לא! את לא תשלטי בי! לא! אני לא אמכור לך את הנשמה שלי! ולא! את המשחק הזה את לא תנצחי! כי זה משחק, חברים, זה משחק, ואם אתם רוצים לחשוב שלא?… תחזרו ליסודי, לחצר האחורית, ותנו ל"שירה שדיים גדולים שטיין", למעוך לכם את הלב, שוב – תנו כבוד לזין, ותכניסו טוב, טוב לראש שלכם את המחשבה הבאה:
אני מחליט. אני זה שאומר כן, לא, כאן ועכשיו. ככה זה באבולוציה, ככה זה באנתרופולוגיה, ככה זה בביולוגיה, ככה זה חיות. ככה זה גברים.
אתה שם, איך קראו לה? דניס. והיא פגעה בך נכון? אני יודע, אני יודע. היא יודעת איך אתה מרגיש, והיא אמרה לך משו כמו: "בוא נישאר ידידים"?! אני לא חושב שיש מישהו בחדר הזה, שלא מבין את הכאב שלך. תודה ששיתפת אותנו. ובוא אני אגיד לך מה אנחנו הולכים ללמד את דניס, דניס חמודה – צפי פגיעה! כי הכוונת שלי, המכ"ם שלי, הלייזר שלי, הבזוקה שלי, מערכת החץ שלי – התבייתה עלייך!
עד כאן! אתה חושב שהיא חברה שלך? היא לא חברה שלך! אתה חושב שהיא תהיה שם כשתהיה בצרה? כשיהיו בעיות, אתם באמת חושבים שהן יהיו בשבילנו? תחשבו שוב. דניס הבת זונה!
גברים הם חארות, נכון? זה מה שתמיד אומרים עלינו. אנחנו עושים רק מה שבזין שלנו… דברים שנשים בחיים לא יעשו… זה מה שאומרים עלינו. לא, כי נשים לא משקרות. לא, כי נשים לא בוגדות, לא נשים לא משחקות בנו?! אתם מבינים? מאז שאנחנו קטנים, זה "וואו, נשים!", מלמדים אותנו להתנצל: "טעיתי, אני מצטער, כל כך מצטער!"
אני לא מתנצל. אני לא מתנצל על מי שאני, אני לא מתנצל על הצרכים שלי, אני לא מתנצל על מה שאני רוצה. עכשיו לכו לחוברות הכחולות שלכם, ותפתחו בעמוד 18, בחוברת הכחולה… איזה שטויות! אתם יודעים מה, תפתחו את החוברת הלבנה בפרק "איך לגרום לכל העולם לחשוב שאתה אדם טוב ונחמד", לא אתם יודעים מה תקפצו ישר לפרק "איך לבגוד באשתך 25 שנים ולדעת שהיא תמיד תסלח לך כי אוהבת אותך" או אולי הכי טוב שתסכלו בפרק " איך לברוח מהאישה והילד שלך כשלא בזין שלך להיות אבא". בוא ניקח 5 דק' הפסקה.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן