מחזה: לפוצץ אותם
מחזאי: בארי קיף
דמות: הנער
אתם שואלים איך קוראים לי? בסך הכל הייתי פה רק 5 שנים.
מצאת לך עם מי להידפק אה? עם המפלצת הזה. להגיד לך איך אנחנו קוראים לו…? פלוצי. ככה כולם קוראים לו, למה שבכל הזדמנות הוא מפליץ לנו באולם התעמלות
לא לזוז. אל תעצבן אותי. כל התאונות קורות כשמתעצבנים.
אמרתי לכם לא לזוז!!!
איזה צחוק! תגידו לי – זה לא מצחיק? פלוצי מפחד. אני רואה את זה. רועד מפחד. מפחד ממני….. המצח שלך אדום… כל הפרצוף שלך מזיע…פתאום…אחרי שנים שאתה דוחף את כולם במסדרון… מכה פה מכה שם…מטרטר אותנו באולם התעמלות….עושה כל מה שמתחשק לך… פתאום אתה מחרבן במכנסיים…למה? כי הכח אצלי, לא?
מה בכלל יקרה לי אחרי היום? בכל מקרה ישבתי פה חמש שנים. חמש שנים התכוננתי ליום הנפלא הזה. ליום שבו אני אושיט סוף סוף את הרגל ואצעד לתוך העולם הגדול והאמיתי. וכל זה אחד מתוך כמה? מתוך אלף ומאתיים כמוני? אה? (יורק)
אבל מה יקרה לזה שכאן, מה יקרה לזה שפה אחרי היום? הה? הה?
חמישים שנה של עבודת פרך מתחילות עכשיו. אומרים, שבן אדם כשהוא טובע, כל החיים עוברים לו מול העיניים… ככה בשניות האחרונות לפני שהוא שוקע… והיום בבוקר, כשאנחנו עמדנו כולנו באולם… והמקהלה שרה את השירים הדפוקים שלה…והתזמורת נשפה לנו לאוזניים… וכל החכמים שרו את השירים הדפוקים שלהם בלטינית וכל זה… וראש העיר דיבר את השטויות שלו…"כל כך גאה"… "כל כך מאושר"… וכולנו התפללנו לאלוהים הגדול… וראינו איך כל הגאונים הקטנים מקבלים את הפרסים שלהם….מחיאות כפיים… מחיאות כפיים….הולכים לאוניברסיטה….מחיאות כפיים…נבחרת הכדורגל….מחיאות כפיים המשלחת לפקיסטן… מחיאות כפיים…..אני…אני… – אולי לא כל החיים שלי עברו לי מול העיניים, אבל כל העתיד שלי כן עבר: ענן אחד גדול עם שום דבר בפנים
היונים יושבות על חוטי חשמל. הן מסודרות אין מה להגיד…יכולות לשבת שם על החוטים בלי להישרף..יכולות לעוף לאן שבא להן…לסבא שלי היו כאלה…מצחיק, כל היום עפות ולא מזיעות מתחת לכנפיים.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
