מחזה: כטוב בעינכם
מחזאי: וויליאם שייקספיר
דמות: ז'אק המלנכולי

יהי לצון זה כל מבוקשי
תנו לי את בגד הליצנים שלי הרשו לי להגיד
מה בליבי,ואז ארביץ חיטוי-כן יסודי! לגוף הזהומי של העולם.
אם רק…
כל העולם הוא במה,כל הגברים והנשים
רק –שחקנים, יש להם… דוכס אדיוט.
אם אני שוטה? הו הלוואי אני שוטה,
אני כולי שקיקה לבגד משבצות.אך
פגשתי בשוטה ביער! אוהו שוטה דגול!
הוא איש חצר לשעבר. בוקר טוב אני
אומר לו. הוציא שעון ובקול מלא חכמה
אמר:טוב,השעה היא עשר לפני שעה היה
עוד 9 ועוד שעה יהיה 11
כך כל שעה אנחנו מתפתחים ודועכים.
שוטה נכבד, שוטה אינטליגנט! כששמעתי
איך שוטה רשמי כך מתפלסף לו על נושא הזמן,
אז ראותיי התחילו לקרקר כמו תרנגול-
ועוד לחשוב שאלה הם שוטים רשמיים…
תפקידים שונים,ומערכות שלו שבעה
דורות. ראשית כל –העולל, פועה,
מקיא,מרטיב בזרוע האומנת.
רוצה להתחתן…לך לכנסיה ותשיג לך כומר
טוב שיגיד לך מה זה נישואין.
שקט שם,אני לא לבידור ועדיין לא
שוטה אלא בור! אני זקוק לחופש
בלי גבולות כמו הרוח,לנשוף על
מי שבא לי כמו כל השוטים.
אז בא האוהב,גונח כמו כבשן
מזמר בלדה בוכייה,על גבותיה של אהובתך.
אתם שלא שרים בילמו את לשונכם.
אתם יכולים למנות את מדרגות העילבון?
יהי לצון-זה כל מבוקשי? או תודה רבה,
עוד עוד בבקשה ממך עוד, אני יכול לינוק
דיכאון מפיזמון כמו שסמור מוצץ מביצה חלמון עוד,
בבקשה ממך עוד.
בדור שישי המחזה עובר אל הישיש המטושטש,
כחוש בנעלי בית, משקפיים על
החוטם וארנק צמוד למותן. אדון,
במחילה ממך יהי לצון ויש לי ניסיון.
אני עליז מידי? שקט באגף הבבונים!
אין זו עליזות כי אם דיכאוניות, אמנם
לא דיכאוניות של מלומד או של חייל או עורך דין
או של גבירה, זאת מן דיכאוניות מיוחדת משלי
זרה ונדירה.
תן לי את בגד הליצנים שלי!
אם אני מבין טוב הדוכס החליט
להתנתק. אני אלך.
לך פרס אהבה ומסירות
לכם קטטות בבונים, כי יש בכם צידה
של חביבות בקושי לחודשיים.
אז תהנו כולכם ביחד ולחוד
אני לא איש לצעדי ריקוד.
אני לא לבידור אך משטויותי חייב לצחוק
הכי הרבה. ולמה חייבים?! אם יש דרישה
אני במערה הנטושה.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן