מחזה: טירונות בלוז
מאת: ניל סיימון
דמות: תומי
תרגום: יהונתן גפן

אתה שונא את הצבא, אה אפשטיין? אני לא מאשים אותך גם הצבא שונא אותך. אתה לא כועס שאני אומר לך את זה כן? אבל אתה חתיכת זבל מזובל וזבלי, ברור לך?
אני אהיה איתך ישר אפשטיין, הזמנתי אותך אלי לחדר הפרטי שלי רק בשביל להכניס לך את האקדח לתוך האוזן, אבל אני שניתי את דעתי, אני לא אעשה את זה. במקום זה אני אכניס לך את האקדח לתוך הפה והראש הלוגי הדפוק שלך יעוף קיבינימט. כשאתה מתקיף גבר, אף פעם אל תפגע בנקודות הרגישות שלו. והנקודה הרגישה שלי היא משמעת. אני נולדת למשמעת. מצצתי משמעת מהשדיים של אמא שלי, וקיבלתי משמעת על התחת הערום שלי מהחגורה הצבאית של אבא שלי ובכל זאת אהבתי אותו, בגלל שהבן זונה עשה אותי חזק, והוא גם עשה שאתבייש בחולשות שלי. החולשות שמפריעות לבן אדם להגיע אל המטרה של החיים שלו. והמטרה שלי בחיים , היא ניצחון.
למה אתה תמיד עובד עליי? אני גבוה ממך בגובה , בגיל ובדרגה ואני אשאר פה הרבה אחריך, אתה קולט? אני אשאר אחרון בצבא הזה אני תופס מה אני אומר?!
אתה יודע מה האירוניה במצב הזה, אפשטיין? האירוניה היא שלמרות העובדה שאתה שונא עכשיו כל עצם ממושמעת בגוף שלי, אתה תתגעגע אלי אחרי שאני אלך.
רוצה לדעת מה אני הייתי עושה בשבוע האחרון שלי עלי אדמות? הייתי לוקח איזה נמושה צבאית, קוטר בן זונה, שהכי לא מתאים לו להיות חייל, והופך אותו לחייל צייתן וממושמע שהצבא יכול להתגאות בו.
על הרגליים אפשטיין, על הרגליים! בחדר הזה התבצע פשע חמור, עבירה חמורה על כל חוקי הצבא. מפקד מחלקה איים על חייל בנשק טעון ללא כל הצדקה או איום מצידו של החייל הנ"ל, וזאת חובתך הבלתי מעורערת לדווח על המקרה הנ"ל לממונים עליי.
קח ממני את הנשק לעזאזל!

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן