וידוייה של שופוהוליק – סופיה קנסלה – רבקה

סרט: וידוייה של שופוהוליק
תסריטאים:טרייסי ג'קסון, טים פירט', קליה אלפרט, סופיה קינסלה
דמות: רבקה

שלום כולם.
אני רבקה, ואני… מכורה לקניות
(בקהל: "שלום רבקה…")
למען האמת, באתי לכאן כטובה לחברה. אני מתכוונת, אני אוהבת קניות. יש משהו כ"כ שגוי בזה? כאילו, חנויות קיימות כדי שנהנה, לא? החוויה מהנה. יותר ממהנה. המגע של בד המשי על הגוף… הריח של נעלי עור איטלקיות חדשות… הרטט שאת מרגישה כשאת מגהצת את כרטיס האשראי שלך והעסקה מאושרת! והכל שייך לי! וכל מה שאת צריכה לעשות זה רק למסור כרטיס קטן. זאת לא ההרגשה הכי טובה בעולם?!
אחרי שעברתי לניו-יורק, פשתי כמה בחורים, וזה די נתן לי נקודת מבט. נו, אתם מכירים את הקטע הזה שאתה רואים מישהו חמוד, וישר הלב שלכם נהיה כמו חמאה לוהטת שנוזלת על טוסט חם? אז ככה אני מרגישה כשאני נכנסת לחנות. רק שזה טוב יותר. גבר לעולם לא יאהב אותך או יתייחס אלייך כמו חנות. אם גבר לא מתאים, את לא יכולה פשוט להחליף אותו אחרי שבוע תמורת סוודר נפלא מקשמיר. והחנות תמיד מריחה טוב. חנות יכולה לעורר בך תשוקה לדברים שמעולם לא חשבת שאת זקוקה להם. וכשאני אוחזת בשקיות החדשות האלה… ואני כל רגע שואלת את עצמי: האם אני צריכה את זה? למשל, הכפפות האלה… אני צריכה את הכפפות האלה, כי עכשיו חורף, ויש לי… ידיים. אז אני פשוט אקנה אותם. וזהו. אבל אז המגפיים… האם אני צריכה אותם? האם-אני-צריכה-אותם?! ואז את מבינה שמעיל צמר ב50 אחוז הנחה זה בדיוק כמו אהבה. כרטיס האשראי שלך הוא כמו מעיל צמר ב50 אחוז הנחה. בפגישה הראשונה הוא מבטיח להיות החבר הכי טוב שלך, אבל אז כשמגיע החורף, את מבינה שזה לא צמר אמיתי, ושהמעיל הוא לא חבר טוב בכלל, והייתי צריכה לקרוא את האותיות הקטנות. הייתי צריכה לבדוק טוב יותר למה אני נכנסת. ואת לבד…
אני הרסתי את הקריירה שלי בטלוויזיה, פגעתי בחברה הכי טובה שלי, המצאתי מטרידן שבכלל לא קיים, אני בכלל לא מדברת פינית… ושיקרתי, שיקרתי לגבר שאני אוהבת… (רואה את לוק)
לוק! חכה, אל תלך… אני יכולה להסביר… כשהייתי ילדה קטנה, הבטתי בחלונות הראווה של החנויות, וראיתי עולם אחר. עולם מדהים, עולם מלא דברים מושלמים. עולם בו ילדות קטנות קיבלו מה שהן רוצות. והן היו יפהפיות. כמו פיות. והן אפילו לא היו זקוקות לכסף. היו להן "כרטיסי קסם". וגם אני רציתי אחד כזה. אבל איך יכולתי לדעת… שבסופו של דבר יהיו לי 12.
אז אני קונה. אני רציתי לספר לך, פשוט… אני משקרת בגלל שאני קונה.
וכשאני קונה, העולם נהיה טוב יותר. העולם טוב יותר. ואז הוא כבר לא, אז אני צריכה לעשות את זה שוב.

אבל יש לי תכנית, ואני זקוקה לעזרה שלכם, לעזרה שלך… אתה איתי?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו