הקאמבק של בוריס שפילמן – הנרי שפילמן – סרג' קריבוס

מחזה: הקאמבק של בוריס שפילמן
מחזאי: סרג' קריבוס
דמות: הנרי שפילמן

אתה לא תשאל את שרלוט כי לא אתה תוכל לשאול את שרלוט, ואתה לא תוכל לשאול אותה כי היא לא כאן. היא לא כאן. זהו היא עזבה. וחכה, זה עוד לא הכל, גם אין לי יותר עבודה. אני מובטל! אני מבין שלך לא קל, אני מבין טוב מאוד אבא, אבל זה לא משנה את העובדה שאתה זיין שכל מקצועי. לעזאזל אבא, לעזאזל!
אתה רוצה שאני אספר לך על עצמי? אתה יודע למה שרלוט עזבה אותי? יום אחד הייתי איתה בסופרמרקט, הילדים אפילו עוד לא נולדו אז. היא לוקחת קופסה של עגבניות מקולפות. של חברת "אלבאה", אני עוד זוכר. אני אומר לה: "מה את עושה?" היא עונה לי: "שום דבר." אני אומר לה" "מה זה? מה את לוקחת? – אני לוקחת קופסת עגבניות. – כן, אבל איזה? – מה?… את זאת!", היא עונה לי. אז אני אומר לה: "תקחי את הקופסה של חברת 'פרודוי בלאן', זה אותו דבר וזה יותר זול." אז היא אומרת לי: "לא, זה לא אותו דבר. אלה יותר טובות." אז אני אומר לה: "שרלוט, זה אותו דבר, זה עגבניות מקולפות בקופסת שימורים, וזה עגבניות מקולפות בקופסת שימורים, זה אותו דבר". אז היא אומרת לי: "לא, אלה יותר טובות." אז אני אומר לה: "שרלוט, זה מגוחך, כולן אותו דבר, אם את רוצה נקנה עגבניות טריות, עם חומרי ההדברה בטח יהיה להן עוד פחות טעם מאשר בקופסת שימורים, אבל עגבניות בקופסת שימורים, זה עגבניות בקופסת שימורים וזה לא משנה מאיזו חברה" . אז היא עונה לי: "אני חושבת שהתחלקת על השכל – זה את שהתחלקת על השכל, אני יוצא מדעתי עם השגעונות שלך". "הנרי", היא אומרת לי, "אני לוקחת את הקופסה הזאת, אם אתה רוצה לקחת את הקופסה שלך, קח את הקופסה שלך. – שרלוט, זה עולה לי על העצבים. – מה עולה לך על העצבים?" היא אומרת לי. – "מה עולה לי על העצבים? שמבזבזים, שמבזבזים בטפשות, זה מה שעולה לי על העצבים. שאת עושה ממני צחוק, זה מה שעולה לי על העצבים. שאת מסרבת לראות את העובדות, זה מה שעולה לי על העצבים, שמטריף לי את השכל, שמשגע אותי." היא ניסתה להרגיע אותי. "הנרי, אני מבקשת, בוא לא נקלקל את הערב. מתחשק לי העגבניות האלו, הן יותר טובות, אני לא מבינה למה… – שרלוט, תקשיבי, אני אומר לה, תקחי איזה קופסת עגבניות שאת רוצה, אבל אל תגידי שהן יותר טובות, הן אותו דבר, אני אומר לך, אותו דבר. יודעת מה, בואי נקנה קופסה אחת מכל סוג, נחזור הביתה, אני אכסה לך את העיניים ואני מתערב איתך על אלף קופסאות מהסוג שלך שלא תצליחי לזהות. – תפסיק לצעוק", היא אומרת לי, "יש אנשים. – אז יש אנשים, לא איכפת לי, מה איכפת לי מהאנשים?" אני צרחתי, צרחתי בכל הסופרמרקט. אני חושב שההבדל במחיר היה בערך שלושה פרנק.
היא עזבה אותי כי הייתי מטורף. כעסתי עליך, כעסתי על אמא, כעסתי על כל העולם.
רצית שאדבר על עצמי, אז הנה, דיברתי. אני דומה לך אבא, יש לי פה גדול.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו