מחזה: הזוג המוזר
מחזאי: ניל סיימון
דמות: אוסקר
מה קרה?!
לא. זה לא משהו שאתה עושה. זה לא משהו שאתה אומר. זה – אתה! (קצר וקולע) יש לי גם את הגרסא המלאה, רק שלא רציתי לפגוע בך. אני אגיד לך בדיוק מה זה. זה הבישול, וזה הניקיונות, וזה הבכי… וזה שאתה מדבר מתוך שינה, וזה שאתה עושה קולות של פרה, כל יום בשתיים לפנות בוקר – כשאתה מנסה לפתוח את האוזניים שלך!!! אני לא יכול לסבול את זה יותר, פלקיס. נישברתי. אתה ממוטט אותי. כל מה שאתה עושה מרגיז אותי. גם כשאתה לא עושה כלום – זה מרגיז אותי. כי אני יודע שברגע שתעשה משהו, זה ירגיז אותי… אתה משאיר לי את הפתקים הקטנים האלה על הכרית. אלף פעם אמרתי לך שאני לא יכול לסבול את הפתקים הקטנים האלה על הכרית שלי.
"לידיעתך – נגמר לנו נייר הטואלט. על החתום: פ.א." אז לידיעתך "פליקס אונגר" אם נגמר – תקנה!!!
שמע זאת לא אשמתך… זה פשוט סידור מחורבן, זה הכל…
במשרד שלי תלויה על הקיר רשימה של "עשרת הדברים המעצבנים ביותר" שאתה עושה לי ואני לא יכול לשלוט בהם. אבל אתמול בלילה – אתמול בלילה זה היה שיא. אתמול בלילה שברת שיא. זה היה הישג בקנה מידה אבולוציוני! ואני לא מדבר על הרוסט-ביף! אני מדבר על שתי חתיכות האנטריקוט מאנגליה. הכל היה מוכן לערב של חישקוקים ונישקוקים… ובסוף מה? כוס תה עם חלב ושיחה אל תוך הבוקר – על החיים שלך! פלא שהרסת לי את הערב? הצלחת להכניס אותן לכזה דיכאון, שפלא שהן לא חזרו לאנגליה בשחייה.
חצי שנה אני חי לבד בבית הזה. חצי שנה לבד בשמונה חדרים. הייתי מדוכא, מיואש, נגעלתי מעצמי… ואז אתה עברת לגור פה. החבר הכי טוב שלי. הייתה לי תקווה… לא עברו שלושה שבועות – אני בדרך להתמוטטות עצבים!!! אז תעשה לי טובה גדולה, תעבור לגור במטבח, יחד עם הסירים שלך, והמחבתות שלך והתרווד שלך. קנה פעמון, שים אותו על הצוואר שלך. ככה אני אשמע אותך כל פעם שאתה מתקרב ויהיה לי זמן לרוץ לחדר שלי. (על סף התמוטטות) אני, מבקש ממך, פליקס, בנחמדות, שמור ממני מרחק…
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
