מחזה: הדודה ואני
מחזאי: מוריס פאניץ'
דמות: קמפ
יוו! הבהלת אותי!
אני לא אוהב את המילה "ציווי","לצוות","ציוותה".
יש בזה משהו נוקשה ,לא נעים.קשה לעורר סימפטיה עם מילה כזאת.
"במותה ציוותה לנו את החיים" מה זה..זה סתם
צריך משהו יותר..נוגה..אולי נגיד משהו כמו.."הותירה אחרייה מורשת של אהבה וכבוד רוח האדם"…
גם,את רואה איך זה מסתבך?מורשת,נשמע כל כך לא..קליל.
אולי פשוט נגיד "שהסתלקה מאיתנו"..זה מאוד מקובל.
למרות ש…שוב..הסתלקה מאיתנו,כאילו שנמאסנו עלייך והחלטת לעוף מפה.
אולי נגיד "הלכה"?.. לא רע,מה? רק ש..הלכה לאן?לסרט?לטיול?.
מצד שני יש גם "עזבה".. שזה נשמע כאילו עברת דירה. למרות שיש בזה משהו.
את באמת עוזבת דירה. מהמיטה לקבר..
הממ..לא. זה בכל זאת משאיר את הכל פתוח,עזבה אבל היא עוד תחזור. לא..זה סתם יעורר אשליות.
אני חושב שאין טעם לטחון מילים מיותרות. פשוט נגיד:"מתה.ואיננה". ככה זה ברור לכולם. אי אפשר לטעות.
זה פשוט סופני ומוחלט. זהו זה. את-מתה ואיננה עוד. מתה. מתה ואיננה עוד. את מתה. יש לך מה להוסיף? יופי.
טוב אז חשבתי לעבור על הדברים שלך. לנסות לארגן איזה באז'ר ולמכור אותם.
בטח לא נרוויח הרבה,אבל זה לפחות
יכסה את ההוצאות. את תתפלאי לדעת כמה עולה היום ארון מתים.
יש לי רעיון מבריק! בואי ניסע לדרום. את בלאו הכי מתכוונת לשכב פה כל היום,
למה שאני לא אדחוף אותך על כסא גלגלים באיזו טיילת על חוף הים התיכון.? לא משנה.. נסע לצרפת!
מה את אומרת? מתחשק לך לנסוע לצרפת?
את יודעת מה הבעיה שלך? את בכזאת גישה שלילית על החיים.
מאז שבאתי לפה,את מתנהגת אליי כאילו שאני איזה פושע.זה מרגיז אותי. אני יודע שלא
היינו ביחסים הכי קרובים בעולם,אבל חוץ ממני אין לך אף אחד,
והייתי מודה לך אם לא היית מתנהגת אליי בכזאת
חשדנות כל הזמן.
זה לא בסדר,עזבתי הכל.לקחתי רכבת,שלוש מאות קילומטר.
הגעתי לכאן הכי מהר שיכולתי.
תפסתי מונית בתחנה.נתתי לנהג את המזוודה,ואמרתי לו סע! דודה שלי גוססת!
אגב,תחתמי על הצוואה שלך,את מורישה לי את הכל.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
