מחזה: הדוב
מחזאי: אנטון צ'כוב
דמות: סמירנוב

גברתי, הרשי לי להציג את עצמי, סגן בדימוס בחיל התותחנים, בעל אחוזה ואדמות, גרגורי סטפנוביץ סמירנוב. בעלך המנוח שהיה לי הכבוד להכירו, נשאר חייב לי סכום של אלף ומתאיים רובלים. ומאחר שעלי לשלם את הריבית בבנק, באתי לבקש ממך, גבירתי לפרוע את החוב. (פאוזה) לא אני חייב לשלם את הריבית היום, אחרת יקחו לי את האחוזה. לא אינני רוצה את כספי מחרותיים , אני רוצה אותו היום! אה..את לא יכולה לשלם היום…, ועוד דורשים ממני להיות שקט ורגוע…הנה רק עכשיו פגשתי גובה מיסים והוא שאל אותי מדוע אני תמיד כועס?…איך אני יכול לא לכעוס? אני זקוק לכסף באופן דחוף..דחוף..דחוף לא אני אשב כאן עד שתתני לי את הכסף, את יכולה להיות חולה, את יכולה להיות חולה שבוע שלם, אני אשאר כאן שבוע..שבוע עד שאני אקבל את מה שמגיע לי!
בן אדם קם בבוקר עם עלות השחר, בתקווה לקבל את כספו, ומה הוא מקבל בתמורה? מצב נפשי. הבעל נפטר לפני שבעה חודשים והיא עדיין במצב נפשי ואני צריך לשלם את הריבית או שלא? כן, אני שאל אתכם! בעלך נפטר (נפטר…נפטר) ואת במצב נשפי ומנהל העסקים שלך איננו, שיקח אותו השד. את חושבת שאני יכול לברוח מבנק בכדור פורח או שמה? או אולי את מציעה שאדפוק ראש בקיר? לא..לא..לא אני הולך לגרוזנוב- הוא לא בבית (ויש אור!), ירושוביץ- מסתתר (190 על 80, מטר 90 זה רוחב), את קוריצין אני כמעט משליך מחלון, למזטוב יש שטף דם, ולזאת- הפרינצאסה מצב נפשי, את לא עושה עלי רושם עם בגדי האבל שלך ולא בגומות החן בלחיים. יודעים יודעים הכל על גומות החן האלה- טריקים של נשים. כל זה ואף אחד לא מוכן לשלם, אני יודע, אני יותר מידי טוב אליהם, אני אדיוט, חלש ומטומטם. רכיכה (ברוסית), נו בלי עמוד שידרה. אני מתייחס אליהם יותר מידי בעדינות. בן אדם צריך כסף, חבל על צוארו..והיא לא משלמת מפני ש… (יורק), אבל חכי חכי אתם תראו איזה טיפוס אני, אתם לא תשחקו איתי משחקים, זהו! אני נשאר כאן עד שתשלמי לי! נו בטח שאני כועס, אני רותח מבפנים! מכעס! אויי אני נושם בקושי! לעזאזל! לכל הרוחות! בוז'יי מויי! אני מרגיש רע לא טוב לי! (עושה הצגה שהוא עומד למות) נו..משלמת?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן