מחזה: הבלון
מחזאי:אלדד כהן
דמות: איש
הסיפור שלי פשוט. (בא לספר ונקטע באמצע) חב…
אני אתחיל קצת לפני. אני עבדתי בעירייה. ביציאה מהעירייה. התפקיד שלי היה למכור בלונים. יש את הבלונים הפשוטים (מנפח בלון רגיל ומדגים) שאחרי שתי שניות מתגעגעים וחוזרים לארץ בתירוץ שנגמר להם האויר ויש את אלה (לוקח בלון הליום) שעפים ויותר לא חוזרים. רוב האנשים נמשכים לבלונים האלה, שחוק המשיכה לא פועל עליהם. בכלל אנשים נמשכים למה שלא נמשך אליהם.
כל אחד שהיה עובר ברחוב שאלתי אותו אם הוא (מציע למישהו מהקהל) רוצה בלון? והוא היה אומר שכן. ואחרי שהוא אמר כן, הוא הוציא את הארנק. ואחרי שהוא הוציא את הארנק הוא הוציא כסף מהארנק. ואז הוא נתן לי את הכסף הזה. למרות שלי- לא היה אכפת לחלק אותם גם בחינם.
אז כמו שאמרתי הסיפור פשוט, חברה שלי בגדה בי. זה פגע בי, זה שבר אותי, זה ריסק אותי מבפנים. הוציא משיווי משקל את מערכת העצבים והתאשפזתי במוסד לחולי נפש שלושה חודשים.
לא יכלתי להתקלח בערבים,האחות הראשית מנעה ממני. היא גם אסרה עלי לדפוק על הדלת של השירותים שלוש פעמים בבוקר-שזה מנהג שיש לי מילדות כמו הרגלים אחרים שאני סוחב איתי מהילדות ותמיד כולם כיבדו- לסדר לפני השינה את הנעליים מתחת למיטה שיהיו צמודות זו לזו, לבדוק פעמיים שהחלון סגור,לנופף לירח לשלום, להשתין על קצות האצבעות ולחלק נשיקת לילה טוב לכל מי שחולק איתי חדר- שה דווקא הרגל ששמחתי שירד ממני אחרי ששלושת השותפים שלי לחדר החליטו שהם אלוהים וגידלו זקן אזה היה מאוד דוקר ולא נעים אם הייתי צריך לתת להם נשיקה.
אזביקשתי מהאחות הראשית שתחזיר לי את המקלחת בערבים. או במילים אחרות איימתי עליה בסכין אבל האחות התעלמה מהבקשה ובחרה לשים דגש דווקא על הסכין ולחצה על זמזם ליד השולחן שלה ואז שלושה אנשים גדולים ושמנים באו לקראתי הקיפו אותי חיבקו ולא עזבו. הרבה זמן לא קיבלתי כזה חיבוק.
בינתיים הרגליים שלי כבר נהיו כחולות מרוב קשירות, השעון הביולוגי נעלם לי מהיד ומהלב לא נשאר כלום. החדר השמאלי נעלם לגמרי ומהחדר הימני נותרה רק תמונה אחת של אלת היופי והאהבה מפנה לי את הגב.
מה לא נתתי בשבילה, כל דבר שביקשה. אהבתי אותה, עד קצה העולם הייתי מוכן ללכת בשבילה. יש לי בעיות אני לא אומר שלא. אני לא יודע לשחות אני לא אוהב לרקוד אני לא מצליח לבכות ולפני השינה יש כמה פעולות שאני צריך לעשות כמו לבדוק שהחלון סגור לנופף לירח לשלום להשתין על קצות האצבעות ויש לי נטיה לחזור על דברים פעמיים. לפעמים שלוש. אז מה בגלל זה לבגוד?
יש בי דברים אחרים. אפילו מיוחדים. אתם לא יודעים. אבל בהמשך, כשנכיר זה את זה לעומק אני אשתף אתכם. אי אפשר על ההתחלה לזרוק פרטים אינטימיים באויר. זה דורש זמן.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
