מחזה: דני והים הכחול
מחזאי: ג'והן פטריק שנלי
דמות: דני
הייתי פעם בחתונה.?
כשראיתי את הכלה, עמדתי היא הייתה כל כך…
היא לבשה שמלה לבנה גדולה והינומה, היא החזיקה בידיים שלה זר פרחים קשור בסרט. ומסביבה הכול שושנים, והדבורים מזמזמות ובנות יפות וכולם לבושים יפה. ואז כולם התחילו לזרוק אורז.
לא חזק בעדינות. כולם היו נחמדים. אני שכחתי לזרוק את האורז שלי. את רוצה לשמוע משהו ממש משוגע? אפילו מטורף?
אני רציתי להיות הכלה.
אני רציתי להיות הכלה לצאת דרך הדלתות הגדולות האלה. לבוש לבן מסביב מוסיקה. פרחים. כולם נחמדים אלי. רציתי להיות מיוחד, את מבינה?
אני מצטער שהכאבתי לך. מצטער שתפסתי אותך בצוואר. אני יודע שאני דפוק! אבל אני שולט בעצמי!
זה לא הרבה מה שאני רוצה אני לא מבין למה אני לא יכול להשיג את זה. אני יודע שאין סיכוי שפתאום כל החיים שלי יעשו פרסה והיו מושלמים וגם שלך לא? אבל אני יכול להתחיל ממשהו מיום אחד טוב לא? נראה לי זה משהו שאני יכול לקבל.
תקשיבי. יכול להיות לנו יום חתונה. את תלבשי לבן. פרחים. כל מה שאמרנו. כמעט הכל. יש לי עבודה. אני ישיג כסף. אם יהיה לך עבודה, זה יהיה גם טוב. נתכנן אתה הכל. לא צריך לעשות את זה מהר. זה יהיה משהו שאפשר לעשות.
רק בגלל זה מטורף זה לא אומר שזה לא אמיתי. זה יכול להיות אמיתי. אם תרצי את זה. אף פעם לא תכננתי שום דבר מזוין בחיים שלי. אף פעם לא גרמתי לשום דבר לקרות. דברים קורים לי. לי לך, מה שעשית. אנחנו לא גרמנו לזה לקרות. בגלל זה את אומרת לא, רוברטה. בגלל שאת חושבת שאנחנו לא יכולים לעשות כלום. כמו שזה תמיד היה נכון? אבל אנחנו יכולים. אנחנו יכולים לתכנן חתונה, והחתונה תהיה כמו שתכנונו. ההפתעה היחידה תהיה שידענו.
אני חושב ככה. אני באמת האמת חושב ככה
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
