מתוך:  געגועי לקיסינג'ר (נמלים)
מאת: אתגר קרת
דמות: ילד

אני מוריד להם את הראשים עם סכין ,אחד אחד בשביל שזה יצא מדויק. אחר כך אני מסדר אותם בערימה גדולה,בדיוק לפני הכניסה לקן,ומחכה. נמלה אחת חוזרת עכשיו לקן עם פירור קטן של לחם. היא מטפסת על הערימה, היא אפילו לא חולמת על מה שמחכה לה. אני מדליק את הגפרור והיא מתחילה לבעור.
אמא אומרת שאני צריך ללמוד לבד,עכשיו שאני כבר לא בבית ספר . אבל אבא אמר לי כבר יותר מפעם שבבית ספר לומדים רק שקרים ושטויות.וללמוד לבד שקרים ושטויות אין לי יותר מדי כוח אז במקום זה אני הולך לטפל בנמלים.
אבא ואמא כמעט לא מדברים מאז שהפסקתי ללכת לבית ספר. אמא מאשימה את אבא בזה." הזהירו אותי ממך",שמעתי אותה פעם צועקת עליו,"אמרו לי לא להתחתן אתך. תראה אותך, קם כל יום הצהריים, לא עובד, מסתובב ערום בבית. הילד מתבייש בך, אני מקווה שאתה מודע לזה. בגלל זה הוא בחוץ כל הזמן".
לא מתבייש ולא כלום, אני פשוט קצת עסוק עכשיו. התחלתי לעשות להן תכנית אימונים. זה עובד יופי. אני מצווה- והן מיד מבצעות, בלי היסוס תוך חצי שניה.
אני כמו אלוהים בשבילן. מה שאני רוצה אני יכול לעשות להן, והן יודעות את זה יפה מאוד. אם יבוא לי, הקן שלהן יהיה מפוצץ באוכל, אם ירגיזו אותי, יגמרו אצלי מרוחות על הסוליה של הסנדל.
אמא עזבה את הבית, לקחה אותי איתה ועברה לגור אצל חסידה שוויג, אבל אני ברחתי חזרה הביתה. יש לי תכנית עכשיו. תכנית של נקמה שתחזיר את הכבוד של אבא ושלי. היא נורא פשוטה, צריך רק להתמיד בתוכנית של האימונים.
שתי נמלים זה פירור, עשר זה כבר עלה של עץ זית, שלושים ביליון זה בית ספר שלם שמתרומם באוויר. "תורידו אותנו", צועק עליהם מנטש, "אני מצווה עליכן תיכף ומיד להוריד אותנו", אבל הנמלים משתינות עליו, רק ממני הן מקבלות פקודות. הילדים קופצים עכשיו מהחלונות של הכיתה, עם כל ילד המשקל של הבניין קטן והנמלים מתקדמות מהר יותר. תוך פחות מחמש דקות הן עוברות לריצה.
אני חוזר עכשיו הביתה, חוזר כמו מנצח. לא רק הנמלים מעריצות אותי, גם הילדים של הכיתה. אין יותר בית ספר, אין יותר מי שיצחק על אבא. הכל הולך עכשיו להיות בדיוק כמו שהיה לפני. אני רוצה לספר על זה לאבא, אבל הוא לא בבית. אני בודק את החדרים אחד אחד , הוא לא בסלון וגם לא בחדר השינה. אולי הוא כבר שמע שהכל נגמר, אני חושב לעצמי, וכבר חזר לעבודה שלו. אבל הוא לא: אני רואה אותו מהחלון של המטבח, בחצר, ערום, כורע על ארבע ליד הקן של הנמלים.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן