מתוך הסדרה אימפריית הטיילת
מאת: טרנס וינטר
דמות: צ'אקי
אני מסכים לתת אותך למשטרה. הרי מדובר ביהודים, אז לא יאשימו אותך ברצח. אני מניח ששלוש שנים בכלא יספקו אותם, נו נו נו קטן בגלל שהיית ילד רע. אבל בשביל שזה יקרה, אני צריך לדעת דבר אחד. מי שלח אותך? ילד נאמן.
אני שונא שתיקות. שקט עושה לי חור בראש. אני יכול לספר לך סיפור?
אני נולדתי בברלין. אבא שלי לימד את עצמו להיות נגר, והוא היה עובד בשביל החבר'ה היהודים ברובע. ואני אומר לך, כל דבר שהאיש הזה היה שם עליו את היד שלו- כסאות, שולחנות, ארונות… הוא היה לוקח כמה חתיכות עץ, ופשוט גורם להן לשיר.
יום אחד, איש אחד, אדון פרנץ שוויינשטייגר, ארי לחלוטין, איש עסקים רציני, הגיע אלינו לביקור. זה היה כבר אחרי שהצ'ארלי צ'אפלין הגרמני שלכם עלה לשלטון. אז הוא ניגש לאבא שלי ואומר לו "שמעתי שאתה הנגר הטוב ביותר בברלין". אבא שלי חייך אליו ואמר לו "אצלנו אומרים שאין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בוא נאמר שאני יודע כמה דברים". אז אדון שוויינטייגר לקח אותו לבית שלו, הבית הכי גדול בעיר, הוא הכניס אותו לחדר ענק וריק ואמר לו "כאן הולכת להיות הספריה, מה אתה חושב על זה?" – "טוב, אני חושב שתצטרך כמה ארונות ספרים" – "מצחיק" הוא ענה לו "זה בדיוק מה שרציתי שתבנה בשבילי".
עשרה חודשים אבא שלי עבד שם. בקושי הייתי רואה אותו כל התקופה הזאת. אבל כשהוא סיים, הוא הביא אותי לשם. "אדון שוויינשטייגר, זה הילד שלי. אני רוצה להראות לו מה עשיתי" – "הו בטח הכנסו הכנסו". דרך הדלת הראשית. אני הרגשתי שאני בתוך ארמון, הכל היה כל כך יפה. אבל כשראיתי את הארונות האלה- חרוטים עם עיטורים ופרחים, סלי פירות, מלאכים קטנים מרחפים בפינה. זה היה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
אחרי חודש בערך, איש אחר הגיע. "ראיתי מה עשית בשביל שוויינשטייגר. אני לא יכול לתת לכלב הזקן הזה להתעלות עליי. בוא לבית שלי, ואני אראה לך מה אני צריך". ואבא שלי הלך איתו לקצה של העיר. ושם לא היה שום דבר. חוץ מאדון שוויינשטייגר שחיכה שם. ביחד עם עוד שישה גברים בלונדינים, חבל באורך ארבעה מטרים, ועץ הפלפל שעליו הם תלו אותו.
אלה הכלים הישנים של אבא שלי. אתה יודע מה אני הולך לעשות איתם? בוא נגיד שאני לא מתכוון לבנות איתם שום ארון ספרים.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
