מחזה: אדיפוס
מחזאי: סופוקלס
דמות: אדיפוס

אההה עיניים מקוללות לעולם לא תראו את הזוועות שסבלתי, את הזוועות שעוללתי מעתה ואילך רק בחושך תראו
את מה שאסור היה לי לראות…
פתחו את השער! חישפו אותי, חישפו אותי לכל בני תבי, את רוצח ליוס את רוצח אבי!
אל תלמדו אותי מה היה הכי נכון לעשות! אילו עקרתי את עיניי איך הייתי מביט באבי כשהייתי מגיע לשאול?
איך הייתי מביט באמי? לשניהם עשיתי עוול שאפילו תלייה לא תכפר עליו! איך הביט בילדיי בילדיי שאחיהם אני? פתחו את השער!

בני תבי הסתכלו עלי הסתכלו על רוצח ליוס! אלו היידים ששפכו את דמו! את דם אבי
אתן זוכרות עדיין איזה דברים איומים עשיתי על גבכן מה חוללתי אחרי בואי לתבי? הו נישואים, נישואים עם אימי.
ראו מה נולד בתבי באותה מיטת כלולות שבה נולדתי אני:
אבות שהם אחים! בנים רוצחי אבות! כלות שהן אמהות כל הדברים המחפירים ביותר!
מהר בשם האלים החביאו אותי מחוץ לתבי סלקו אותי מקולל אני עד שורש
הירגו השליכו אתי לים שם לא תראו אותי יותר בואו בבקשה קחו אותי
אל פחדו לגעתי בי רק עליי מוטל להתמודד עם האשמה הזאת השליכו אותי…

קראון אתה כאן אני יודע חושך מכסה את עיניי אבל אני מזהה את קולך בשם האלים רק בשקה לי אליך
זרוק אותי מן הארץ למקום בו שום ברייה לא תעבור דרכי וגם לעזרתך אני פונה האישה שם בבית אחותך
אישתי אימי קבור אותה בעצמך זאת חובתך.
אשר לבני אל תדאג להם, הם גברים הם יסתדרו
אבל שתי בנותיי שתי המסכנות שלי שתמיד אכלו אתי תמיד היו אתי איפה אתן בנותיי? בואו לכאן ליידים שלי ליידים של אחיכן
אני בוכה עליכן מעיניים שאין לי כשאני חושב על החיים המרים שצפויים שלכן.
אביכן רצח את אביו ושכב עם אמו והוליד אתכן ממנה נגזר עליכן למות בלי נישואים עם בטן צחיחה

קראון נשארת אב יחידי להן השגח עליהן רחם עליהן רק ילדות וכבר בלי עתיד
לא נותר להן דבר חוץ מידך הפתוחה תן לי הבטחה שתושיט להן יד.
ואתן בנותיי אם הייתן בשלות להבין הייתי מצייד אתכן בתרמילים גדושים בעצות.
עכשיו התפללו כי אני אזכה לחיים היכן שהזדמן לי וכי אתן תזכו לחיים טובים יותר מאלה של אביכן
עכשיו קראון שלח אותי לגלות.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן